בולמיה נרבוזה

בולמיה נרבוזה הינה אחת משתי הפרעות האכילה הנפוצות ביותר, האחרת היא אנורקסיה נרבוזה. בולמיה נרבוזה מאופיינת על-ידי התקפי זלילה שבהם החולה אוכל בפרק זמן נתון, כמות גדולה של מזון עתיר קלוריות (לעיתים יותר מ-10,000 קלוריות בכל התקף), המזון יכול להיות מורכב ממזונות עשירים בסוכר כממתקים, עוגות, גלידות ומנות קינוח אחרות, ומכמות גדולה של מיני מאפה שונים ומגוונים. התקפי זלילה אלו אינם באים כתוצאה מתחושת רעב של החולה (במקרים רבים של בולמיה נרבוזה נמצא שהחולים סבלו מאי יכולת להבחין בתחושת רעב אמיתית, וממצבים של חוסר יכולת להרגיש שובע), אלא ברוב המקרים נותנים לחולה מענה לתופעות של מתח, דיכאון או דימוי עצמי נמוך.
בעקבות התקפים אלו יתבצעו על-ידי החולים, פעולות שמטרתן לפצות על הצריכה המוגזמת של הקלוריות, באמצעים שאינם תקינים. לעומת האנורקסיה נרבוזה שבה החולה ממאן לשמור על משקל גוף נורמלי המתאים למינו גובהו וגילו, החולים בבולמיה נרבוזה מצליחים לשמור על משקל גוף קרוב למשקל התיקני הנורמלי, ולעיתים גם נוטים להשמנה. המשותף לשתי הפרעות אכילה אלה הוא הפחד התמידי מפני השמנה והשימוש בשיטות שאינן תקינות לצורך פיקוח על משקל גופם.
המילה בולמיה נגזרת מהלטינית מן הביטוי "שור רעב" והיא באה לתת תאור ציורי לאותם התקפים חסרי שליטה של זלילה.
במהלך שנות השמונים, כאשר התגלו מקרים רבים של בולמיה נרבוזה, בעיקר בארצות הברית, הוחלט להכיר בה כמחלה לכל דבר. מומחים הבחינו כי באותן שנים, שחלה עלייה גדולה במספר החולים, גם נוצר אידאל יופי נשי המגדיר את הרזון כמראה האידאלי, ואכן רוב הלוקות במחלה הן נשים צעירות מגיל ההתבגרות ועד תחילת שנות הבגרות (המחקרים מראים על רוב נשי של הלוקים במחלה של למעלה משמונים אחוזים). בולמיה נרבוזה בהגדרתה הרפואית הינה תופעה שבה מבצע החולה התקפי זלילה ופיצוי לפחות פעמיים ביום במשך שלושה חודשים ברציפות.

בולמיה נרבוזה – אבחון והגדרת סוג החולה

אבחון של חולה בולמיה נרבוזה יעשה על-ידי רופא, או על-ידי מי שהוסמך לבצע אבחנה כזו. יחד עם האבחון בעצם קיומה של המחלה אצל אדם מסויים, יש צורך גם להגדיר את "טיפוס החולה". כל החולים בבולמיה נרבוזה אוכלים בצורה מוגזמת, בעקבות תופעות רגשיות וכפיצוי להן, זלילה זו נותנת להם הרגשת שלווה, אך הרגשה זו מתחלפת במהרה, בתחושה של תיעוב עצמי הנובעת מן הפחד מהשמנה. ואז מבצע החולה פעולת "תיקון" שעל פיה מוגדר טיפוס החולה.

הטיפוס המטהר

החולה מבצע פעולות המוגדרות כ"טיהור", והן כוללות בתוכן שימוש בחומרים הגורמים להשתנת יתר להקטנת כמות הנוזלים בגוף, שימוש בחומרים גורמי שלשול, חוקנים ובעיקר הקאה מכוונת.

הטיפוס הלא מטהר

החולה מבצע פעולות הגורמות לו לצריכה קלורית גבוהה יותר, מן הקלוריות הנכנסות והן כוללות צום ופעילות גופנית מוגזמת.

בולמיה נרבוזה – גורמים להופעתה

מכיון שתופעת הבולמיה היתה ידועה, עוד לפני יצירת אידאל הרזון על-ידי כלי התקשורת, ולמרות שלאותו אידאל רזון נכרת השפעה רבה על עליית מספר החולים במחלה, אין החוקרים מטילים את האשמה בהם בלבד. נמצא כי הגורמים העיקריים מקורם בהערכה עצמית ירודה של החולה, בתחושת חוסר הישע שלו, באי שביעות רצונו ממראה גופו, מן הדכאונות והמתח הפוקדים אותו מידי פעם, מהרצון להישגים בתחום החברתי, ובעיקר מן הפחד מפני השמנה.